מהו טיפול באמצעות פסיכותרפיה?

פסיכותרפיה (פסיכה – נפש, תרפיה – טיפול) היא טיפול באתגרים נפשיים, בכלים שרובם פרי המחקר והתיאוריה הפסיכולוגית. הפסיכותרפיה נועדה להעמיק את המגע עם המתרחש בעולמו הפנימי של המטופל, לשנות דרכי התגוננות שמפריעות לו ומצמצמות את חייו הפנימיים, ולהרחיב את יכולתו להתפתח על פי האפשרויות הגלומות בתוכו (כהן וגולומב, 2010, עמ' 455). הטיפול נעשה לרוב באמצעות קשר מילולי בין המטפל למטופל.

פסיכותרפיה בגישתו של פרויד נקראת "פסיכותרפיה פסיכואנליטית". ביסוד הגישות הפסיכותרפויטיות מונחת הנחת היסוד בדבר קיומו של "לא מודע" (פרויד, 2002). אף שהיו פילוסופים שקדמו לפרויד בהבנה זו, הוא שהצליח לבסס על גבה שיטה תיאורטית המאפשרת טיפול באמצעות מילים. החידוש שבהנחה זו מבוסס על האמונה שכשם שהעין, מערכת העיכול או המוח מכילים "חכמה" שאינה ידועה בהכרח לאדם, ובכל זאת הם מתפקדים, כך גם הנפש מכילה תנועות נפשיות מורכבות מאוד, המניעות את התנהגותם של בני האדם בלא ידיעתם.

אותה נקודה אחת – הבנת השפעתו של הלא מודע על אושרם של בני אדם, והדרך לשנות אותו – השתקפה בנפשותיהם של פסיכואנליטיקאים שונים באופן שונה, ולעיתים שונה מאוד, וכך נוצרו התיאוריות השונות. השוני בין הגישות נעוץ גם בשינויים התרבותיים ובהתפתחות ההיסטורית.

פרויד סבר שהפתולוגיות והסבל הרב נגרמים מהכחשתה של משאלה לא מודעת. עיקרה של המשאלה נוגע ביצריות המינית, המופנית בפנטזיה כלפי אנשים אהובים בצורה גולמית ואלימה. זהו יסודו של "האדם האשם": האשמה האימננטית והקבועה בנפשם של כלל בני האדם. הכחשה של חמדנות, למשל, עלולה לגרום לאדם להסתגר בתוך ביתו, ולפיכך הריפוי הוא ביטול ההכחשה. אולם ביטול זה אינו מתרחש באמצעות הבנה של ידע דיסקורסיבי בלבד. פרויד ממשיל זאת למתן תפריט לאדם רעב: לא די בכך שהתפריט לא ישביע את רעבונו, אלא שהוא יעלה את הרעב למודעות בעוצמה רבה יותר. פרויד דיבר על "ידיעת הלב", המתרחשת במפגש החי עם הקונפליקט כפי שהוא עולה בחדר הטיפול מול המטפל (בלס, 2022). כלי טיפולי זה נקרא "העברה", ולצד הפירושים, ולאחר פיתוחים רבים, הוא נחשב כיום לכלי המרכזי בטיפול.

בשונה מפרויד, הגאון הרציונליסט, יונג הרשה לעצמו חופש רב יותר במגע עם הצדדים המיסטיים של האדם. בעוד שפרויד פעל לבסס את הפסיכולוגיה בראשית דרכה כ"מדע", יונג קיבל הישג זה מן המוכן. נוסף על כך, אוכלוסיית המטופלים של השניים הייתה שונה: פרויד עבד בעיקר עם נשים שאובחנו בהיסטריה, ממעמד סוציו-אקונומי גבוה (מיטשל ובלאק, 2006), ואילו יונג עבד בבית חולים פסיכיאטרי, וביסס את התיאוריה שלו על המפגש עם חולים סכיזופרניים הסובלים ממחשבות ומקולות שווא. תיאורטיקן מפורסם אחר, דונלד וודס ויניקוט, מצא את מרכז המגע של האדם עם עצמו ביצירתיות האותנטית, ואף לימד על האופן שבו היא מתפתחת בינקות (ויניקוט, 2016).

בעשורים האחרונים התפתחה ונחקרה ההבנה שהמרפא שבמפגש הטיפולי מתחולל דווקא ברגעים מפתיעים, הנחווים מתוך ה"ביחד" שנוצר בין המטפל למטופל. רגעים אלו משחזרים דינמיקות נפשיות מהותיות מחייו של המטופל, אלא שכעת הבמה אמורה להיות נקייה, ועל איש הטיפול להצביע על הדפוסים ועל הצרכים שמאחוריהם. לעיתים המטפל עושה שימוש ברגשות המתעוררים בו באופן לא מודע, כדי להבין את המתחולל בנפשו של המטופל. פרקטיקות אלו נלמדות ומתורגלות בבתי הספר לעבודה סוציאלית, לפסיכולוגיה ולפסיכותרפיה (ראו למשל: ברנמן פיק, 2021).

מקרה לדוגמה

יאיר (שם בדוי), נשוי ואב לילדים, איש עסקים, מדווח על קושי לנהל שיחות עם רעייתו, עם ילדיו, עם לקוחות ועם עמיתים. את סיבת הדבר הוא מוצא בחוסר האמון העמוק שהוא רוחש לבני אדם, המוביל לחוסר סבלנות ולקוצר רוח. לדעתו, בני אדם הם "בדיוק כמו חיות, הפועלות רק לפי אינטרסים".¹

תהליך טיפולי ממושך חשף שיאיר היה ה"עילוי" במשפחתו, ויועד ללימודי תורה גבוהים, שנחשבו במשפחתו לערך עליון. מאידך גיסא, הוא נתפס כתמים, בעוד שאחיו ואביו התנהלו באופן אינטרסנטי. יאיר התפכח באופן כואב למציאות שאחיו ואביו הבנו סביבו, וחתר להידמות להם. כך יצא שתחום עיסוקו אינו אלא שיקוף של הרצון לרפא את "תמימות היתר" שמשפחתו שיקפה לו. מאידך גיסא, הניכור המונח בבסיס התנועה הנפשית הזו מקשה על יאיר בחיי היום-יום, ובעיקר בקשר עם רעייתו. הטיפול הציף את התנועות מלאות הכאב הללו, שהשפעתן על חייו בהווה לא הייתה ידועה לו.

מחמלה לשינוי

בטיפול הפסיכותרפויטי המוקד הוא איכות הקשר בין המודע ללא מודע. אריך נוימן כינה זאת "ציר אגו-סלף" (נוימן, 2011). חשיפתו המדורגת והמבוקרת של הלא מודע היא תהליך הנעשה באמצעים ובכלים שונים: פרשנות מעמיקה של אירועי חיים, שימוש במערכת היחסים הטיפולית כמיקרוקוסמוס של יחסי המטופל עם דמויות משמעותיות בחייו, ועוד. עצם המודעות לתהליכים השולטים בהתנהגות מנרמלת את יחסו של האדם לעצמו, ויש לה אפקט של חמלה ואמפתיה עצמית. זאת משום שכאשר ההתנהגות מובנת כתגובה טבעית של הנפש, היא אינה חורגת מההיגיון, ואף מעוררת הבנה. הטיפול הוא אפוא תהליך של מגע מחודש עם האיכויות הנפשיות המובילות בסופו של דבר להתנהגויות מכאיבות – מגע שתחילתו חמלה וסופו שינוי.

נשוב לטיפול ביאיר כדי להדגים תובנה זו. יאיר הגיע לאחת מפסגות הטיפול כאשר הבין שתפיסת "האדם כחיה" מקרינה על מערכת היחסים עם רעייתו, הן במישור האישי והן במישור האינטימי. הוא גילה שהיה בקשר בשביל עצמו, ולא הצליח לראות את צורכיה של רעייתו. התנסויות החיים שבעקבות הטיפול חשפו בפניו את העובדה שאשתו היא "יצור אחר, הבנוי באופן אחר" – עובדה שהייתה חסומה בפניו, והתפרשה, דרך המשקפיים שהרכיב עד אז, כמניפולציות מסוגים שונים. ההבנה שרעייתו חושבת, מדברת וזקוקה לדברים אחרים אפשרה לו להעמיק את הקשר עמה בכל המובנים. זוהי אפוא תחילתו של תהליך השינוי המיוחל.

הערות

1. שמו ופרטיו של המטופל הוסוו לשם שמירה על פרטיותו. ↩

ביבליוגרפיה

• בלס, ר' (2022, 19 באוקטובר). מבוא לפסיכואנליזה [הרצאת פתיחה לסמינר קריאה]. המרפאה לבריאות הנפש "למרחב", ירושלים.
• ברנמן פיק, א' (2021). אותנטיות במפגש הפסיכואנליטי. כרמל.
• ויניקוט, ד' ו' (2016). עצמי אמתי, עצמי כוזב. עם עובד.
• כהן, ש' וגולומב, א' (2010). פסיכואנליזה של הילד והמתבגר. בתוך ש' טיאנו (עורך), הפסיכיאטריה של הילד והמתבגר (מהדורה שלישית, עמ' 460-445). דיונון.
• מיטשל, ס' א' ובלאק, מ' ג' (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תולעת ספרים.
• נוימן, א' (2011). הילד: האישיות בשחר התפתחותה. חסינות. (פורסם במקור ב-1963)
• פרויד, ז' (2002). הטיפול הפסיכואנליטי. עם עובד.